עבודה חדשה ופרידה מהעבודה של החיים שלי

שכר השמרטפות תמיד היה נאה, אבל הרווח בעיקר "לברוח" לשעתיים שלוש לגובה העיניים של ילדים שאפשר לדבר איתם ולהתפעם מכמה העולם מהעיניים שלהם טהור, וכמה הם נהיים חכמים עם הזמן,וכמה הם פשוט אוהבים אותי כי כיף לנו יחד

 

התחלתי לעשות בייביסיטר לילדים של אחרים בגיל 11.
אבל למעשה שמרתי על אחי כבר כשהייתי בת 5 והוא היה בן 4, כי אלה היו הזמנים אז, והעולם היה בטוח יותר, יפה יותר ובעיקר נקי יותר.


פעם אפילו נתקעתי במעלית בדרך לשמור על תומר הקטן שהלכתי לשמור עליו ולשחק איתו ואני חושבת שזו היתה עדי סוזן שהצילה אותי. אני זוכרת שאשכרה צעקתי הצילו וכבר בגיל 11 זה היה נראה לי מגוחך ומביך אבל ככה עשו בסדרות בטלוויזיה. וזה מה שאתה עושה כשאתה בן 11 ותקוע במעלית בין בלוקים של בניינים בשכונה ההררית בחיפה. 

פסקול קריאה

בתום 18 שנים של שמרטפות, שהמשיכו לאורך הצבא, התואר והעבודות שאחריו, תמיד היה זמן או שפיניתי זמן לעבודה הקטנה והכיפית הזו עם ילדים, שהשכר בצדה היה גם נאה כלכלית, אבל בעיקר נתן לי לרדת לשעתיים שלוש לגובה העיניים של ילדים קטנים וחמודים שאפשר לדבר איתם ולהתפעם מכמה העולם מהעיניים שלהם הוא טהור, וכמה הם נהיים חכמים עם הזמן, וכמה הם חמודים וכמה הם פשוט אוהבים אותי כי כיף לנו יחד ואני טובה אליהם והם יכולים פשוט לאהוב אותי בלי תנאי.

אלה היא הילדה האחרונה שאני שומרת עליה. שמרתי עליה והשתובבנו יחד פעם בשבוע במשך שנה וחצי. התאהבתי בה מהפגישה הראשונה והיא עדיין הילדה שאני הכי אוהבת בעולם ואני כבר מחכה לפגוש אותה ולתת לה מתנה. זו ילדה שאוהבת מתנות ובצדק. כל הילדים אוהבים מתנות והיא גם חמודה במיוחד, אז יש חשק לתת. (עדכון, הילדה אהבה את המתנה).

ועכשיו אני כבר בוכיה בהחלט. גם על הפרידה מאלה ומהוריה, וגם כי השמרטפות שבה הייתי מבוגרת אחראית מחד, הגנה עליי לאורך כל הנערות, התואר, ובכל העבודות בתקשורת (גם הן עבודות של מבוגרים, אבל נו, לא באמת) ושמרה עליי ילדה מאידך. 

וזהו, עכשיו זה נגמר כי אני מתחילה עבודה של מבוגרים, אבל הפעם היא גם כזו שאעבוד בה בערב ובסופ"שים, ואם הצלחתי לשלב את השמרטפות עד עכשיו, כעת כבר לא אוכל.

מעכשיו אני אצטרך להיות מבוגרת באמת באמת, חצי שנה לפני גיל 30.